אין לי מילים לתאר את זה. כל מי שאני נותנת לו להריח את צנצנת הפפריקה שלי פשוט מחליף צבעים. הריח פשוט לא יאמן. והטעם. הטעם... טוב, אין מילים.

אבל אני יכולה לספר לכם איך עושים.

שמים את היד על ערימת פלפלים מתוקים (גמבות) אורגניים. שלי מגיעים מגן השדה כמובן. פורסים בזריזות לחתיכות גדולות, לא צריך להתעכב כאן על הפרטים. אם יש שמש, מייבשים בשמש, אם יש תנור ייבוש מייבשים בתנור (ראו ייבוש מזון). אחרי כמה ימים מקבלים חטיפי פלפלים שממש נחמד לנגוס בהם. אבל השוס הוא מה שקורה להם כשטוחנים אותם.

אני טוחנת אותם בקלות בממחה ויטה-מיקס. לא ניסיתי במכונה אחרת ואשמח לשמוע דיווחים.

כמו הקינמון הטחון ממקלות, יש סכנה חמורה בפפריקה תוצרת בית. ברגע שעושים אותה פעם אחת, אין שום מצב שבעולם לקנות פפריקה מהחנות, זה פשוט כל כך לא זה...

הפפריקה הזו, על כל סלט, על אבוקדו, ואפילו עם שוקולד (מריר מאוד), פשוט הורסת.

בתכנית - שילוב של פלפל חריף אחד בתערובת, שילוב עם שומשום, שילוב עם שום....